The last 30 days

The last 30 days

כמעט כל מפגש עם המטפלת שלי מתחיל בדיאלוג הבא – היא שואלת אותי איך עבר עליי השבוע, אני מצהירה שמבחינתי זה היה שבוע די משמים ונטול אירועים אבל אני יודעת שהיא הולכת לטעון אחרת, אני מספרת לה על השבוע שעבר עליי והיא אכן טוענת אחרת. הבעיה היא שאני אדם הישגי, היא אומרת וצודקת, שרגילה לראות תוצאות, וקשה לי לפעמים עם הצעדים הקטנים האלה. אבל הם חלק מהתהליך שאני עוברת עכשיו, ואני צריכה לקבל אותם. ולהיות סבלנית. אני תמיד אומרת שסבלנות היא הכל, אבל אחרי כל כך הרבה שנות סבלנות אני מתחילה להתעייף מהמנטרה הזאת. מזל שאני מספיק סבלנית כדי לא להפטר ממנה. בכנות, אין לי הרבה ברירות.

אז כך אפשר לומר גם על חודש מאי שחלף עלינו. מבחינתי זה היה חודש די משמים ונטול אירועים. מבחינת התוצאות, אין כאלו. אבל אולי אם ארד לפרטים אגלה שכן קרו דברים החודש?

כן, אני עדיין רווקה. החודש הזה הזכיר לי את הדייטים שלי בתקופתי כסטודנטית – מנסה להיכנס לזה לתקופה קצרה של כמה שבועות, יוצאת לכמה דייטים, כל פעם עם בחור משונה אחר, מרגישה שאין תקווה ומפסיקה. אני לא מרגישה שאין תקווה אבל בכל אופן בימים אלו אני בהפסקה כי איכשהו התחושה היא שהכוכבים לא מסתדרים בכיוון הזה עכשיו. בתחילת החודש צץ מאמצע שומקום בחור שיצאתי איתו לשני דייטים לפני שנה והייתי ממש בקטע שלו אבל עשה לי גוסטינג, ששבוע אחריו הוא החליט לשוב ממנו ולהתנצל אבל אני כבר יצאתי עם ביל והוא היה לא רלוונטי. הוא שיתף איתי כתבה מטופשת על רפואת שיניים והחלטתי לזרום איתו בהתחלה, אבל כשהשיחה באמת הייתה רק על הכתבה זה כבר נראה לי חשוד אז שאלתי אותו מה הוא רוצה, ולטענתו הוא באמת רק רצה לשתף את הכתבה. אצטט את המשוררת הלאומית עדן בן זקן – WTF? מה אתה משתף איתי כתבה גנרית, אתה חושב עליי גם בכל פעם שאתה הולך לרופא השיניים שלך ובכל ערב בו אתה מצחצח? אחר כך יצאתי עם עוד בחור ששוחחתי איתו בעבר והשיחה התמסמסה כי משהו בו היה לי חשוד – כשהוא עלה מהאוב שנית חשבתי לתת לו הזדמנות נוספת, אבל אז הוא חשב שלגיטימי לצעוק עליי בטלפון אחרי הדייט הראשון שזה לא הוגן מצדי שאני מבקשת ממנו לענות להודעות שלי בווטסאפ ולא להיעלם ליומיים. ואם שני אלו לא מספיקים, יצאתי לכמה דייטים עם בחור שסוליית הנעל שלי יותר מעניינת ממנו אבל החלטתי לתת לו הזדמנות כי מלבד שעמום עודף הוא היה בסדר, ולעוד דייט עם בחור שבתחילתו שיתפתי אותו בסיפור המשפחתי שלי, ובסופו נזכר לעדכן אותי שהיי איזה קטע יש לו אחות מהנישואים הקודמים של אבא שלו אבל הוא לא בקשר איתה כי אמא שלו לא ממש שילבה אותה במשפחה, איזה מצחיק זה?
אפילו בפרוייקט ההיכרויות בווטסאפ (אלי הבוטית, google it) לא היו לי שום התאמות, אז הגעתי למעין רוויה מהחיפוש האינטנסיבי. אני זקוקה לבריחה קלה מהעניין, לעוד זמן קצר של חידוד מערכת היחסים שלי עם עצמי כדי להגיע במיטבי לקשר הבא שמחכה לי. ואני יודעת שהוא מחכה לי. סבלנות והכל, כן?

אם כבר בסיפור המשפחתי שלי עסקיננו בפסקה לעיל, גם בסאגה הזאת אין חדש. אני לא מדברת עם אבא שלי כבר יותר מחודש אבל למען האמת? זו כנראה התקופה היחידה בחיי בה פשוט לא אכפת לי מזה. אפילו עם המטפלת שלי לא דיברתי על כך יותר מדי, אני לא מרגישה חסר, יש אפילו הקלה מסוימת בידיעה שאני לא צריכה בכוח להיות בקשר עם אנשים שעושים לי רע. בקרוב נחגוג את שבועות וככל הנראה לא יהיו לי ברירות וניצור בינינו סוג כלשהו של אינטראקציה אבל אני לא צופה לנו עתיד ורוד. יש לי דברים טובים וחשובים יותר להתעסק בהם.

ויש את העבודה שכנראה שפתחתי עליה פה כשהשווצתי שהיא הדבר היחיד שמסתדר לי בחיי, כי אם בסניף אחד המנהלת שלי שיגעה אותי, עכשיו המנהל בסניף השני משגע אותי גם כן. לפני חצי שנה התחלפה ההנהלה בסניף הזה והמנהלת הקודמת הבטיחה לי סידור משמרות חדש ביולי. אבל הופ, היא נעלמה! לכן מהמשמרת הראשונה שלו בסניף פניתי למנהל החדש שלי וסיפרתי לו על ההבטחה לסידור והוא, ראש קטן, כל הזמן הבטיח לי, לא נורא, נדאג לך. את לא צריכה לדאוג לגבי זה, אין צורך שתזכירי לי בכל משמרת מחדש… ואז בתחילת החודש, כשיולי כבר ממש מעבר לפינה, פניתי אליו ואמרתי לו שאני כבר צריכה תשובות סופיות לגבי העניין, ואז הוא כמובן נזכר לי שאופס, בעצם הוא לא יכול לסדר את המשמרות המובטחות שלי ואצטרך להישאר עם המשמרות המצומצמות שיש לי כרגע. וזה מכעיס ברמות! פניתי למנהל הרפואי שלי כדי להתלונן על כך אבל לא נראה שיש הרבה מה לעשות בנדון.
זה מותיר לי את הברירה שהיא לנסות למצוא עבודה בסניף נוסף, ואני בטוחה שאסתדר כי יש הרבה ביקוש לרופאי שיניים לילדים – בדיוק הייתי בכנס שדיבר על כך, אבל אין לי באמת כוחות להתעסק עכשיו בחיפושים ובלנסות לסדר את הלו"ז שלי שכבר היה מסודר לאללה והכל השתבש בגלל מנהלים מטופשים שלא היו צריכים להגיע לתפקידים ניהוליים מלכתחילה. מייקל סקוט, מאחוריך.
קולגה שעובד איתי באחת המרפאות וסיים בשנה אחריי התקבל עכשיו להתמחות, ולראות את ההכרזה על כך בקבוצת הווטסאפ המרפאתית קצת צבט לי בלב. מבחינה מקצועית אני מוכנה לגמרי לשלב הבא שלי, להתמחות ולעבודה הקשה ולהתפתחות. אבל שמתי לעצמי מטרה להשקיע קודם בחיים הפרטיים שלי, ועד שהעניין הזה יסתדר אני לא מוכנה רגשית לצעד הבא. אז אצטרך למשוך עוד שנה-שנתיים בעבודה שגרתית בקופות עם מנהלים מעייפים שהם לא אינטליגנטיים כמוני. יאללה, רק עוד קצת.

אני חושבת שהחיים הפרטיים הנוספים האלה הם כנראה הדבר הטוב היחיד שאני יכולה לכתוב עליו בלב שלם בפוסט הזה. סדנת השירה שלי עומדת להסתיים בימים הקרובים ואני כבר מוכנה למופע הסיום, עם כאב הלב הקטן על כך שההרפתקה הזו נגמרת. כל כך נהניתי מהסדנה הזו, לא רק מהתוכן המקצועי שהועבר בה אלא גם מהאנשים שהכרתי, מהמורה ובאופן כללי מהמוזיקה. גיליתי דרכה מחזמר חדש, The last five years (טוב, לא באמת חדש, הוא יצא לפני 21 שנה והסרט שמבוסס עליו לפני 7), ומעבר לכך שהוא הוביל לשיחה מעניינת עם המטפלת על מערכות יחסים מתפרקות (המחזה מבוסס על סיפור הגירושים של היוצר) התאהבתי לגמרי במוזיקה שלו ואני לא מפסיקה לשיר שירים מתוכו כאילו ממש מחר מלהקים אותו לתפקיד הראשי.
כמובן שלא יכולתי להשאיר את עצמי בידיים ריקות ומיד נרשמתי לסדנת המבוגרים של ביה"ס למשחק הקרוב לביתי, והאודישנים היו ממש לפני יומיים. אני חושבת שהלך טוב בסך הכל, אבל לא באמת יכולה לאמוד את הדרישות שלהם, אז אצטרך להישאר במתח עד שיגיעו התשובות. החלטתי שאם לא אתקבל אלך ללמוד פיתוח קול, עוד משהו קטן ליהנות ממני, ואולי גם השכנה שלי תודה לי על כך שאני לא סתם מזייפת לה בקולי קולות מעבר לקיר אלא שרה טוב יותר.

עד כאן להיום – החלטתי שאני רוצה לחזור ללו"ז ההליכות שלי בשבת (התמרמרתי למאמנת שלי שעליתי קצת במשקל והיא אמרה לי 'זה כי הפסקת לעשות הליכות' ופשוט הסתכלתי עליה המומה – איך את יודעת????) אז הגיע הזמן להפסיק להתלונן על חיי הגנריים ולצאת להליכת חיטוב כדי שאספיק ארוחת ערב ומקלחת לפני הפרק של חתונמי. חובה לצפות, עכשיו כשאין דייטים זה הולך להיות נושא השיחה המרכזי של הפגישה הקרובה שלי עם המטפלת.

ביוש

נ.ב. אם אין לכם שום דבר יותר טוב לעשות מלהתערב לאנשים מהאינטרנט בחייהם הפרטיים ולטנף עליהם, לכו לטיפול. זה ממש אחלה.