מבחן בכדל

מבחן בכדל

חודש מאי חלף מהר מדי, ואתמול קלטתי שהגיע סוף השבוע האחרון שלו ושהגיע הזמן לכתוב פוסט, אבל לא בדיוק הצלחתי להביא את עצמי להתיישב מול המחשב ולסכם את החודש הזה. בדרך כלל יש לי מעין אאוטליין, ראשי פרקים שאני רוצה לעסוק בהם כשאני ניגשת למלאכת הכתיבה, אבל כשאני חושבת על החודש הזה הוא פשוט מישמאש של תחושות ורגשות ותהיות. אפילו בבחירת הכותרת לפוסט התקשיתי, חשבתי על שירים, עלו לי לראש שניים. הראשון הוא Blank Space של אהובתי טיילור, שיר המחאה שלה על כך שבוקרה קשות על תקופות הדייטינג שלה, שתמיד האזנתי לו 'מהצד' בשעשוע ופתאום אחרי שנים מצאתי עמו הזדהות עמוקה ומעין נחמה; השני "אה אה אה" של אפרת גוש, שיצא בזמנו כשבדיוק התגייסתי, ילדונת תמימה, ואני עוד זוכרת איך עיוויתי את פני בהאזנות הראשנות אליו, כשעוד תהיתי איך משמיעים שיר כל כך פרובוקטיבי ברדיו, כשעוד נרתעתי בכלל מאפרת גוש ומהייצוג שלה, והנה עכשיו פתאום גם אני מוצאת בשיר הזה הזדהות. אמנם בבוקר אני תמיד זוכרת, ולא בדיוק רקדתי במסיבות החודש, אבל הקשבתי לו ופתאום חשבתי "בסדר, מובן."

בסוף בחרתי לכותרת הפוסט את המבחן שלדעתי מהווה את הכשלון שלי החודש – מבחן בכדל. אם במקרה לא יצא לכן לשמוע, מדובר במבחן שעוסק בייצוג נשי בקולנוע – כדי שסרט יעבור את המבחן צריכות להיות בו שתי דמויות נשיות שמזוהות בשם והן צריכות לדבר ביניהן על נושא שהוא לא גבר. ברור שבחיי הלא תסריטאיים כן הייתי עוברת את המבחן הזה, לראייה, אחת מחברותיי הטובות נכנסה להריון וזה היה נושא שיחה מרכזי בחיינו; חייתי עם שותפה ודיברתי איתה על דברים יומיומיים שאינם גברים, כמו אולי למשל העובדה שעד לפני שבועיים בערך הייתה מלחמה קטנה ברקע ונפל לי טיל במרחק 200 מטר מהבית;

אבל בחיי הכן תסריטאיים ככל הנראה ההריון של החברה היה רק עוד נורה שמבשרת על כך שיש לי חברה ממוסדת והנה אני, עדיין רווקה; והמלחמה היא אמנם אקשן והכל, ואמנם נלחצתי מאוד מהמחשבה על אותה רקטה שנפלה במסלול הבוקר הקבוע שלי ושל הכלבלב שלי לשעבר, אבל כנראה שבסרט על חיי היה נכנס האלמנט הקומי שבו אני עומדת בחדר המדרגות עם גבר שהכרתי בערב הקודם, נבוכה מכך שכל השכנים שלי צריכים לראות אותו, בידיעה שזו ככל הנראה תהיה גם הפעם האחרונה בחיי שבה גם אני אראה אותו. טכנית הוא רצה לפגוש אותי שוב, אבל אם יש משהו שהבנתי מלשכב בדייט ראשון (זו הייתה הפעם השלישית, אולי גם האחרונה שבה אעשה את הפעולה הזו) היא שאולי עבור אחרים זה יכול להיות אחלה סיפתח למערכת יחסים, אבל בראש שלי זה רק מצביע על כך שכנראה לא היה לכם מספיק על מה לדבר ופשוט העדפתם לעבור לפעולה יותר כיפית, אבל בסוף היום אני מחפשת מישהו לדבר איתו. יצא לי לדבר קצת עם הבחור בסאגת ההלם הקצרה שבין נפילת הרקטה לבין היציאה שלו מהבית שלי, אבל זו לא בדיוק הייתה השיחה הכי מרתקת שניהלתי.

אז כן, גברים העסיקו אותי החודש יותר מתמיד. הגענו לעונה המרכזית שבה הילי מתמקדת במציאת ה-אחד. אם הוא קיים בכלל. אחרי המפלה של החודש הקודם, נכנסתי לשוונג די מרגש של דייטים שבאופן מפתיע רובם היו די סימפטיים. בסימפטיים אני לא בהכרח מתכוונת למוצלחים, בעיקר מתכוונת לכך שלא סיימתי אותם בam:pm הקרוב לביתי, דוחפת פחמימות של תסכול, שיכורה אחרי עוד דייט מאכזב. אני לא בטוחה אם זה עניין של מזל או ששיניתי משהו בתודעה שלי – מצד אחד באמת נראה היה לי שהתמזל מזלי, ומצד שני אני באמת מרגישה שמשהו בי הגיע פתוח יותר, מוכן יותר לקחת סיכונים.

לראייה, יצאתי לשני דייטים עם בחור שבשיחות הווטסאפ שלנו הייתה כימיה מעולה, היה זורם ומצחיק, אבל בדייטים עצמם הרגשתי שהוא מאוד סגור כלפיי ושהכימיה הזו פשוט לא קיימת. הדייט הראשון נחתך מהר מאוד כי צץ משהו שעה אחריו והוא נאלץ ללכת, הוא התנצל מיד למחרת, והדייט השני התארך קצת יותר, אבל גם בו הרגשתי שהבחור לא בדיוק בקטע שלי, או סתם מסוגר במיוחד, או לא לגמרי משדר איתי על אותו גל.
בפוסט הקודם כתבתי על כך שיצאתי עם א', בחור שכבר בהתחלה היו לי ספקות לגביו, אבל החלטתי לקחת את הסיכון כדי ללמוד על עצמי, ואמנם הספקות שלי התממשו בסוף אבל באמת החכמתי מהסיטואציה (להלן, הפעם הראשונה שבה ביצעתי את האקט המוזכר לעיל בפסקה השלישית). גם כאן הספקות שלי התממשו בסוף, אבל גם כאן החלטתי שאני הולכת לצאת בוגרת ופשוט כתבתי לו את שעל לבי – אני מעוניינת כי נראה שיש בסיס טוב, אבל אני מקבלת ממנו תחושה שהוא לא מעוניין ושאנחנו לא לגמרי משדרים על אותו גל. הבחור ענה לי שזה לא נכון, הוא פשוט קצת מסוגר, ומעבר לכך הוא לא רצה לעשות צעדים מסוימים מבלי לקבל ממני הסכמה מלאה (בוא, אחי, להתקרב אליי כששנינו יושבים על ספסל עדיין לא נחשב הטרדה, ואם לא הייתי רוצה הייתי מחליקה הצידה באי נוחות, לא צריך להגזים). קיבלתי.

ואז הוא נעלם לשבוע.

והתאכזבתי! בדיעבד אני קצת צוחקת מכך שהתאכזבתי, כי כאמור, לא באמת הייתה בינינו כימיה בדייטים עצמם, נדלקתי על הרעיון התיאורטי מאחורי האדם שדיברתי איתו בהודעות, ובמקום מסוים אני חושבת שהוא היה מרוויח יותר ממני מהקשר הזה (ברמה האישית, כן? ברמה הכלכלית אני לגמרי הייתי מרוויחה כי הבנאדם הרבה לדבר על כך שהוא ממש עשיר. אולי זה היה עוד אלמנט שהוריד את הכימיה בינינו, כי שחצנות אף פעם לא עשתה לי את זה…).
אבל התאכזבתי כי לקחתי סיכון, נפתחתי בפני בנאדם בנושא שמפריע לי ובמקום להתמודד עם זה בבגרות הוא נעלם. האם באמת השתלם לי לעמוד על העקרונות שלי ולהפתח בפניו? אולי היה שווה לי פשוט להיעלם?
אני מרגישה שכן, כי באופן קוסמי משהו, שבוע אחר כך, בדיוק כשחזרתי כולי חיוכים ופרפרים מדייט מעולה, הוא שלח לי הודעה על כך שהוא מתנצל על ה-ghosting, הוא פשוט חשב על זה ואני צודקת, אנחנו באמת לא לגמרי משדרים על אותו גל, וממש מגיע לי לקבל ממנו תשובה הולמת, וסליחה שהוא יצא אפס. באמת יצא אפס, וצוחק מי שצוחק אחרון.

וכן, האחרון בסאגת הדייטים הוא מר חיוכים ופרפרים. מזל שבחרתי את זה בסדר הזה, כי אם הייתי אומרת פרפרים וחיוכים ראשי התיבות היו "פח", ואני עדיין מקווה שלא מדובר בבחור פח. גם הוא א', אז בעייתי לחזור על האות, כך שאצטרך לחשוב על כינוי הולם עד הפוסט הבא, אם הוא יהיה רלוונטי בכלל בפוסט הבא.
יש משהו מאוד מלחיץ בלכתוב על משהו טרי כל כך – מחר נציין שבועיים לתאריך הדייט הראשון שלנו, אבל כשאני חושבת על כך מעולם לא העזתי לדווח על משהו כי תמיד כל כך פחדתי שהכל יהרס ואסתכל אחורה ואראה את תיעוד ההתרסקות, אסתכל על כל הדגלים ואתהה לעצמי "מה לעזאזל חשבת לעצמך". אבל כחלק מהתעוזה החדשה הזאת בדייטים אני מעזה גם לכתוב על דברים שקורים, כמו שהעזתי לכתוב על כך שנרשמתי לחתונמי למרות שקיבלתי מהם מה סינון, וואחד סינון, לפחות תכתבו שאני לא עומדת בקריטריונים כי אני עוד לא בת 30 יא מעליבים.
בכל מקרה, אני מזהירה מראש לא לפתח ציפיות, כי החיים שלי, כיאה לדרמה רומנטית כושלת, מלאים בתסבוכות.

הכל התחיל, כאמור, בחיוכים ופרפרים. היה לנו דייט ראשון מושלם, עם כל מה שצריך להיות בדייט ראשון. ישבנו על צוק מעל חוף הים, שתינו בירה, נשרפנו כהוגן כי לא שמנו לב איך הזמן עובר, הוא החזיר אותי הביתה והתנשקנו במכונית לצלילי "שוב" של שמוליק קראוס וג'וזי כץ, ואני כמובן הרסתי את הרגע כשאמרתי לו שאני מאחלת לנו שהזוגיות שלנו לא תסתיים כמו שלהם.
יום למחרת הוא בא אליי הביתה ושוב דיברנו שעות על גבי שעות והתפוצץ לי הראש מכמה שהוא חכם וחתיך ומצחיק וחמוד וכל מה שאני רוצה! והתנשקנו והוא אמר לי שכיף לו והכל היה מדהים אז איפה הקאץ'! איפה?!?!
אז הקאץ' הגיע אחרי כמה דייטים כשהתלוננתי על כך שאנחנו לא מספיק פוצי מוצי, ובתגובה הוא אמר לי, היי, זוכרת שלפני כמה חודשים יצאתי ממערכת יחסים ארוכה? כי במקרה יצא שעשית לי קצת סטוקינג בפייסבוק וגילית שאת מכירה את האקסית שלי? אז לגמרי התגברתי עליה כי קלטתי שזו הייתה מערכת יחסים מזעזעת, אבל במקום מסוים אני מרגיש שקצת נדפקתי ולא חשבתי שאהיה מוכן למערכת יחסים חדשה כל כך מהר, גם לא חשבתי שאמצא מערכת יחסים חדשה כל כך מהר, אבל אז את הגעת ואת כל מה שאני רוצה אבל אני כל כך לא סגור על עצמי, אז תני לי קצת זמן להתאפס על עצמי עם הפוצי מוצי, כי אני קצת overwhelmed ואני צריך לדבר על זה עם הפסיכולוג שלי.

איפה כל האימוג'יז של הראש מתפוצץ?

ניהלנו על זה שיחה ארוכה ועמוקה בחושך, במיטה שלו, כשהודיתי בפניו שבכל זמן אחר בהיסטוריה זה היה הרגע שבו הייתי קמה והולכת, היו שלום ותודה על הדגים, מה אני צריכה את כאב הראש הזה, סלאמת. אבל עכשיו כאמור אני בתקופה של לקיחת סיכונים, ובפעם הראשונה מזה נצח מרגישה שיש לי משהו טוב בידיים, ולא בא לי פשוט לקום וללכת, בא לי לתת זה צ'אנס. ואז גם הוא אמר שבא לו לתת לזה צ'אנס. ואז עשינו את הסקס הכי אמוציונלי שעשיתי בחיים שלי, והלכנו לישון מחובקים ומכורבלים ומאושרים, וכשקמנו בבוקר לא הפסקנו להתנשק ולהיות הכי פוצי מוצי שרק אפשר, אבל אז נסעתי הביתה והשותפה שלי אמרה לי "את נראית קצת חיוורת." ואז גם גיליתי שיש לי דלקת בדרכי השתן, איזו קלישאה.

אז היום הוא דיבר עם הפסיכולוג שלו ("אבל בסוף לא דיברנו עלייך" "למה שתדברו עליי? צריך לדבר עליך") ועדיין לא נשמע היה שהוא רוצה לזרוק אותי, ואני בינתיים חשבתי לעצמי על איך אי שם, ביום ההולדת ה-29 שלי, ברשימת האיחולים שלי לשנה הזאת, לגיל הזה, איחלתי לעצמי לחוות מערכת יחסים, בלי בהכרח למצוא את האחד. וגם חשבתי לעצמי על כל הפעמים בהן העברתי לילות בודדים וחשבתי לעצמי, ראבק, אלוהימה בשמיים, תני לי להתאהב. לא אכפת לי אם ישבר לי הלב, לא אכפת לי אם ארגיש סופר חרא בסוף, לא הרגשתי שום דבר כבר מיליון שנה ואני מתחילה לתהות אם הלב שלי לא נועד לאהוב בכלל ואולי הכל סתם מזימה של יצרניות שוקולד. ואמרתי לעצמי, יאללה, הולכת על זה. ויש מצב שהחיוכים והפרפרים יהפכו להיות אבק בבטן ובכי בלילות. ויש מצב שיצא מזה משהו מיוחד, כי כיף לי להתחבק איתו, וכיף לי שאנחנו שולחים אחד לשניה ממים, וכשאנחנו יושבים ורואים ביחד קופה ראשית ונקרעים מצחוק. ויש מצב שגם קצת יישבר לי הלב. אבל מוכנה לזה. יצאתי לדרך, מתחילה בנסיעה. ואמנם בשבועיים האחרונים אני נכשלת בבכדל שהוא החיים שלי כי כל מה שאני חושבת עליו זה מתי תהיה הפעם הבאה שבה נהיה ביחד (תוך כדי כתיבת הפוסט הזה אני תוהה לעצמי למה. לעזאזל. הוא. לא. שולח. הודעהההה) אבל בסדר, החיים שלי היו יופי של סרט פמיניסטי כבר המון זמן, אז אני מאשרת.

ובכל זאת נושא לסיום כדי לעבור בכדל, ממש לפני כמה ימים הודיעו לי מהעמותה שג'אמפי יצא לאומנה למטרות אימוץ. אני מחזיקה אצבעות חזק חזק שזה יעבוד לו הפעם, כי כל כך מגיע לכלב הזה להיות מאושר. האם כלב ממין זכר נחשב גבר?

ואחרון חביב מאוד: מזכירה בפעם נוספת מיני רבות שהבלוג הזה מהווה יומן אישי ולא פתח לביקורת מצד קוראים ומגיבים. לא ביקשתי את עצתו של אף אחד ממגיביי שלא מכיר אותי באופן אישי. תגובות לא ראויות יימחקו. תודה.

היו שלום ותודה על הדגים – נתראה ביוני. עונת סרטן, אני מחכה לך!

6 מחשבות על “מבחן בכדל

  1. רציתי להגיד לך שאני קוראת את הבלוג שלך עוד מימי ישרא, מידי פעם נכנסת גם לכאן להתעדכן כי הכתיבה שלך טובה ממש.
    לגבי הבחור החדש – הוא נשמע מקסים. בתור מישהי שחוותה משהו דומה לחלוטין עד לא מזמן – אני לגמרי בעד לנסות, בעיקר אם הלב לא משחרר בקלות. שבועיים זה לא הרבה זמן בכלל, נשמע שהיה לכם הספק טוב של דייטים והיכרות בזמן הזה. מגיע לך להרגיש, וזה כיף ומרענן ואנחנו כמהים לזה. אחרי תקופה ארוכה באפליקציות ובדייטים הגיע סוף סוף בחור עם חיבור טוב וכימיה, וזה משהו שכלכך נדיר למצוא ואני יכולה להבין למה קשה לוותר על זה ישר. מה שכן, שימי לעצמך גבול מסויים עד כמה את יכולה למשוך את הקשר הזה בקצב שלו, ולוותר על דברים שאת רוצה ומחפשת בקשר זוגי.

    אהבתי

    1. מעריכה את התגובה אבל מבקשת שוב שתקראי את הפסקה האחרונה – לא מבקשת ביקורות או עצות. אני יודעת לנהל דברים בעצמי ואם אני לא יודעת אז יש לי אנשים שבאמת מכירים אותי ולא סתם את דמותי בבלוג כדי להיוועץ איתם. תודה 🙂

      אהבתי

  2. יא איך אני אוהבת את אפרת גוש.. בדיוק לפני כמה ימים היה את השיר הזה ברדיו ועלו לי גם נוסטלגיות 😁 שירים כאלה שמזכירים תקופות..
    מאחלת לך שתמצאי אהבה נפלאה.. ושמחתי מאד לשמוע שהכלב עבר לאומנה, בשורות טובות 🙂

    אהבתי

  3. תודה על פוסט מעניין ותודה על הכנות והפתיחות העולים מתוכו. מאחלת לך הצלחות רבות בכל תחום!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s